<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן כ"ט</h1>
<h2>דף מח.</h2>
ואונא דסריכא לטרפשא דלבא או לשמנינותא דלבא או לטרפשא דכדא או לכבדא אם נקבה הטרפשא ויצאה הסרכא מן הריאה לכבד טרפה וכן פסק הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' כ"א) או שנסרכה לשמנינותא דחזה טרפה. ואותו בשר אדום שעל ראשי שתי הצלעות שהן אצל בית השחיטה אותו בשר שהוא בין ראשי הצלעות האלו ובין החזה נדון כשמנינותא דחזה שעליו ומשם ולהלן בכל מקום דסביך שם טרפה. והגאונים ז"ל נתנו שיעור לחזה ולדופן שחוט אחד עומד בראשי הצלעות מן החוט ולמעלה נדון כחזה ומן החוט ולמטה נדון כדופן וכשרה. ואם נסרכת לקנה או להרת שקורין ארמיל"ש או לאותו שומן קנה הלב או לשומן שעליו והוא הקנה שהוא בין שתי ערוגות הריאה העומד על השדרה או אונא לאומא מגב לגב טרפה ונקרא גב בין מגבה בין מקמה. או משפולי דאונא לשיפולי דאונא או דאומא בכל מקום שנסרכה ועולה הסרכא משפולי וכן משפולי לדופן אפילו סביך בבשרא בלחוד טרפה. וכבר ביארנו שכל אותן מקומות חדים שבאורך האונות אית להו דינא דחיתוכא דאוני לפי דעת רוב הפוסקים ז"ל ולדעת הר"י והר"ף ז"ל אית להו דינא דשיפולי.
וכתב הר' דוד בר' לוי וסרכא שהיא יוצאה ממקום למקום באונא או באומא עצמה נהגו להתירה בנרבונה כדין סרכא תלויה. וכן נמי כתב הראב"ד ז"ל ומוכח מילתא [מהא] דאמרינן הני תרתי בועי הא ליכא בועה כשרה.
סימן לטרפות כל דסריך נשחת וא'ד'ם אין פי' א'ד'ם אונא לאונא, אונא לדופן, אונא לאומא, אלו השלש לבד כשרות. ואלו הסרכות העולות מן הריאה לדופן דאמרינן שהן כשרות צריך שיהיו עולות מגב הריאה אבל ממקום אחר מן הריאה טרפה. כלל לכל הסרכות האסורות. אומא בכל מקום שנסרכת טרפה חוץ מן האונא שבצדה מחתוך לחתוך וחוץ לדופן שיש בו מכה. וכן אונא לדופן בגמרא לחוד טרפה (אם אינה מכה בגרמא לחוד טרפה) אם אין מכה בגרמא אבל אי איכא מכה בגרמא כשרה. ויש מכשירים אותה אפילו בלא מכה וכן מנהג ברוב המקומות.
